גזר דין בתיק ת"פ 900-07-10

כללי

1.         הנאשם תושב יאטה שבאזור חברון. בתאריך 26.05.10 בסביבות השעה 07:00 הוא נהג  ברכב משא בדרך צדדית היוצאת מכפר אל פורעה, לכיוון הצומת עם כביש מס' 80. בהגיעו לצומת, הוא נכנס אליו תוך פניה שמאלה וחסימת נתיב הנסיעה לבאים משמאלו. אותה עת, מר יעקב קמחי נסע בכביש, משמאל לרכב הנאשם, ברכב מסוג רנו קנגו. בשל חסימת נתיב נסיעתו, הוא התנגש בעוצמה ברכב הנאשם. כתוצאה מכך, מר קמחי נחבל בגופו חבלות רב מערכתיות. מיד לאחר התאונה, הנאשם יצא מרכבו ונמלט מהמקום, כשהוא יודע או היה עליו לדעת שבנסיבות התאונה עשוי היה להיפגע אדם ולא הגיש עזרה לנפגע. לנאשם לא היה אותה עת אישור שהייה בארץ ולא רישיון נהיגה ישראלי ופוליסת ביטוח בתוקף.

הנאשם הודה בעובדות המתוארות והורשע בעבירות של הפקרה אחרי פגיעה, לפי סעיף 64 א'(ב) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961 (להלן:"הפקודה"), נהיגה ברשלנות שתוצאתה חבלה של ממש, לפי סעיף 62 (2) וסעיף 38 (3) לפקודה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10 (א) לפקודה, נהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] ושהיה בלתי חוקית לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952.

כאן המקום להעיר, כי הניסוח בסעיף 6 לכתב האישום המתוקן "..ונמלט מן המקום וזאת כאשר הנאשם ידע או היה עליו לדעת כי בנסיבות התאונה עשוי להיפגע אדם...", אינו מתאים לסעיף 64 א(ב) לפקודה - המחייב שהנאשם ידע או שהיה עליו לדעת כי בתאונה נפגע אדם.

יש להניח שהדבר נעשה בהיסח הדעת, שכן, הנאשם עצמו אישר שראה את הנהג המעורב כשהוא מחוסר הכרה ברכבו וממילא ידע שהוא נפגע, והוא ובא כחו מסרו גרסה המסבירה את הימנעותו מהגשת עזרה לנפגע.

2.         הודאת הנאשם באה במסגרת הסדר טיעון, בגדרו הוסכם כי המאשימה תטען למאסר שלא יעלה על 8 שנים וההגנה תטען כראות עיניה.

3.         שירות המבחן התבקש להכין תסקיר על הנאשם.

תסקיר שירות המבחן

שירות המבחן הגיש תסקיר על הנאשם שעיקריו הם כדלהלן:

הנאשם בן 46, נשוי ואב ל- 13 ילדים בגילאי 3-26 וסב לשני נכדים. בעל אזרחות פלסטינאית. מתגורר בחברון.

הנאשם מתקשה להודות בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום ואינו לוקח אחריות על מעשיו. לדבריו, בזמן התאונה שררו תנאי מזג אוויר קשים שבגינם ארעה התאונה. לדבריו, ראה כי הנפגע מחוסר הכרה, אך חשש לסייע לו באופן פעיל בשל שהייתו הבלתי חוקית בישראל, לכן, פנה לנהג אקראי שעבר במקום על מנת שיתקשר לכוחות ההצלה. הנאשם נטה להפחית מאחריותו האישית לאירועים ולהשליך האחריות על גורמים חיצוניים. הוא התקשה לבטא תחושות אמפתיה כלפי הנפגע ונטה להתרכז בצרכיו.

לאור האמור ובהתחשב בכך שהנאשם אינו אזרח ישראלי, שירות המבחן לא בא בהמלצה לגביו.

טענות הצדדים

1.         ב"כ המאשימה ציין כי מדובר באירוע קשה. הנאשם שהה בארץ שלא כדין, נהג ללא רשיון נהיגה ישראלי תקף, גרם לתאונת דרכים קשה והפקיר את הנפגע. טען, כי לנאשם אחריות מלאה לתאונה וכי לנפגע נגרמו פגיעות רב מערכתיות חמורות. הוא ציין את עברו התעבורתי של הנאשם, הכולל 46 הרשעות תעבורה והפנה לכך שתסקיר שירות המבחן מציין שהנאשם לא לוקח אחריות על מעשיו. הוא ביקש להטיל על הנאשם 8 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה ארוכה, פסילה על תנאי וקנס.

2.         ב"כ הנאשם טען, כי הענישה המתבקשת על ידי המאשימה חורגת מרף הענישה המקובל בעבירות בהן הורשע הנאשם וכי בנסיבות העניין אין הצדקה עניינית לדרישה זו. עוד טען, כי המאשימה לא הוכיחה שרשלנותו של הנאשם גדולה מזו של הנפגע. הוא ציין את נסיבותיו של הנאשם - בן 46, אב ל-13 ילדים וסב לשניים., גר באזור חברון., מתפרנס בקושי מסחר בעצים., הגיע לישראל על מנת להתפרנס, והסביר שהנאשם עזב את מקום התאונה משום שחשש שיפגעו בו. הוא ציין שאין לנאשם עבר פלילי ועברו התעבורתי אינו חמור. ציין שהנאשם מחזיק ברישיון נהיגה פלסטינאי ושתקופה מסוימת החזיק רישיון ישראלי, כך שאין לטעון כי הוא אינו כשיר לנהיגה, גם אם באופן פורמאלי הוא לא היה מורשה לנהוג. וביקש להתחשב בהודאת הנאשם שחסכה זמן שיפוט יקר.

דיון והכרעה

1.         המרכיבים בעלי המשקל העיקרי בקביעת העונש שיושת על הנאשם, נוגעים לנסיבות התאונה ולהפקרה אחרי הפגיעה.

א.         נסיבות התאונה

בבחינת נסיבות התאונה יש להתייחס בעיקר למידת רשלנותו של הנאשם ולתוצאות התאונה.